דמיינו שאתם מחזיקים זכוכית מגדלת מעל עלה, חושפים חרקים זעירים שאינם נראים לעין בלתי מזוינת. המשיכו עם מיקרוסקופ אופטי, ותאים חיים או חיידקים גדולים יותר נכנסים למוקד. צללו עמוק יותר עם מיקרוסקופ אלקטרוני, וחיידקים קטנים או אפילו וירוסים מופיעים — עולמות בתוך עולמות, כל סולם קטן יותר חושף פלאים חדשים. המדע תמיד התקדם על ידי התקרבות, מפרק את המציאות לפרטים עדינים יותר. אבל מה קורה כשאנו מגיעים לסולם הקטן ביותר האפשרי, שבו החלל והזמן עצמם מסרבים להתחלק? ברוכים הבאים לסולם פלנק, הגבול האולטימטיבי שבו כלי ההגדלה שלנו נתקלים בקיר קוסמי, והיקום נראה כאומר: “לא עוד.” מאמר זה חוקר את הגבול הזה — לא רק כמגבלה פיזיקלית, אלא כחידה עמוקה על המציאות עצמה.
סולם פלנק מגדיר משטר שבו מכניקת הקוונטים, כבידה ותורת היחסות מתכנסות, וחושפות פוטנציאלית את המבנה הבסיסי של המרחב-זמן. הוא נגזר משלושה קבועים — קבוע פלנק (ℏ ≈ 1.054571817 × 10−34 J·s), קבוע הכבידה (G ≈ 6.67430 × 10−11 m3kg−1s−2) ומהירות האור (c ≈ 2.99792458 × 108 m/s) — סולם פלנק מייצר כמויות מאפיינות:
אורך פלנק: $$ l_p = \sqrt{\frac{\hbar G}{c^3}} \approx 1.616255 \times 10^{-35} \, \text{m} $$ הסולם שבו השפעות הכבידה הקוונטית שולטות, ועשוי לקבוע את המרווח המרחבי הקטן ביותר בעל משמעות.
זמן פלנק: $$ t_p = \sqrt{\frac{\hbar G}{c^5}} \approx 5.391247 \times 10^{-44} \, \text{s} $$ הזמן שלוקח לאור לחצות את אורך פלנק, יחידת זמן מינימלית אפשרית.
אנרגיית פלנק: $$ E_p = \sqrt{\frac{\hbar c^5}{G}} \approx 1.956 \times 10^9 \, \text{J} \approx 1.22 \times 10^{19} \, \text{GeV} $$ האנרגיה של חלקיק עם אורך גל דה ברוי ~lp, שבו ההשפעות הקוונטיות והכבידתיות דומות.
כמויות אלו צומחות באופן טבעי משילוב של מכניקת הקוונטים (ℏ), כבידה (G) ותורת היחסות (c), מה שמרמז על מגבלה בסיסית על חלוקת המרחב-זמן ותהליכים פיזיקליים. בתקופת פלנק (t ∼ 10−43 s), כאשר היקום היה דחוס ל-~lp, ככל הנראה כל הכוחות (כבידה, אלקטרומגנטיות, חזק, חלש) היו מאוחדים, מה שמרמז שסולם פלנק, הקשור ל-G, עשוי שלא לתאר באופן מלא את הדינמיקה הבסיסית. יש צורך בתיאוריית הכל (ToE), כמו תיאוריית המיתרים או כבידה קוונטית לולאתית (LQG), כדי להבהיר את הסולם האמיתי ואת האינטראקציות.
סולם פלנק מרמז שמרחב-זמן עשוי להיות מקוונטז ליחידות דיסקרטיות, מה שמאתגר את הרצף של תורת היחסות הכללית (GR). מספר מסגרות תיאורטיות תומכות בכך:
קוונטיזציה מרומזת על ידי סולמות סופיים של פלנק. חקירת אורכים ∼ lp דורשת חלקיקים עם אורך גל λ ≈ lp, או אנרגיה E ≈ hc/lp ≈ 1.956 × 109 J. בסולם זה, כבידה קוונטית עשויה לכפות יחידות מרחב-זמן דיסקרטיות, בדומה לפיקסלים בתמונה דיגיטלית. עם זאת, בתקופת פלנק, עם כוחות מאוחדים, הרלוונטיות של סולם פלנק (בהתבסס על G) אינה ודאית, ותיאוריית הכל עשויה להגדיר סולם בסיסי שונה.
ההשערה של קוונטיזציה מתיישבת עם השערת הסימולציה, שמניחה שהיקום שלנו הוא סימולציה ממוחשבת הפועלת על “מחשב-על” ברמה גבוהה יותר. בתוכנות סימולציה פיזיקלית כמו COMSOL, החלל והזמן מפורקים לרשת של צמתים (Δx, Δt), כאשר אינטראקציות פיזיקליות מחושבות בנקודות אלו. באופן דומה, סולם פלנק עשוי להיות גודל הרשת החישובית של היקום (Δx ∼ lp, Δt ∼ tp).
חקירת סולם פלנק כדי לחשוף את “הפיקסלים” שלו דורשת מאיץ חלקיקים שמייצר חלקיקים עם אורכי גל ~lp, או אנרגיות ~1.22 × 1019 GeV. זה מוגבל באופן בסיסי על ידי מחסום החור השחור, שהוא לא רק מגבלה הנדסית, אלא עיקרון פיזיקלי:
קריסה כבידתית: אנרגיה של 1.956 × 109 J (מסה M ≈ E/c2 ≈ 2.176 × 10−8 kg) מרוכזת באזור ~lp בעלת רדיוס שוורצשילד: $$ r_s = \frac{2GM}{c^2} \approx \frac{2 \cdot (6.67430 \times 10^{-11}) \cdot (2.176 \times 10^{-8})}{(2.99792458 \times 10^8)^2} \approx 3.23 \times 10^{-35} \, \text{m} \sim l_p $$ אופק האירועים של החור השחור שנוצר מסתיר את המבנה, שכן שום מידע לא בורח. זהו מנגנון צנזורה עצמית: המרחב-זמן מתעקם כדי להסתיר את טבעו הבסיסי.
אי-ודאות של הייזנברג: פתרון Δx ∼ lp דורש Δp ≳ ℏ/lp, מה שמרמז על אנרגיות בסולם פלנק שגורמות לקריסה.
כבידה קוונטית: ב-lp, המרחב-זמן עשוי להיות קצף קוונטי, המתנגד לחקירה קלאסית. הכוח המאוחד בתקופת פלנק מרמז שיש צורך בתיאוריית הכל כדי להגדיר את הסולם האמיתי ואת האינטראקציות.
בסימולציה, מחסום זה עשוי להיות אמצעי הגנה מכוון, המבטיח שהרשת תישאר מוסתרת, בדומה למנוע משחק שמונע זום ברמת הפיקסל.
עדשות-על והיפר-עדשות עוקפות את גבול הדיפרקציה האופטית (~200 ננומטר לאור נראה) על ידי ניצול גלים מתפוגגים בשדה קרוב, ומשיגות רזולוציות של ~10-60 ננומטר. האם גישה דומה לעדשת-על עבור חלקיקים אנרגטיים גבוהים במאיץ יכולה לחקור את סולם פלנק?
למרות שחקירה ישירה כנראה בלתי אפשרית, סימנים עקיפים לדיסקרטיות של סולם פלנק עשויים לספק רמזים: - הפרת אינבריאנטיות של לורנץ: דיסקרטיות עשויה לגרום לפיזור פוטונים תלוי אנרגיה בהתפרצויות קרני גמא, הניתנות לזיהוי בעיכובים זמניים. לא נצפו הפרות עד ~1011 GeV. - אנומליות ברקע הקוסמי המיקרוגלי (CMB): השפעות סולם פלנק עשויות להטביע דפוסים עדינים ב-CMB, כמו ספקטרום כוח משונה, אך הנתונים הנוכחיים לא מראים אותות כאלה. - רעש אינטרפרומטר: קצף מרחב-זמן עשוי להכניס רעש לגלאי גלי כבידה (כמו LIGO), אך הרגישות רחוקה מסולם פלנק. דרכים אלו, למרות שהן מבטיחות, מוגבלות על ידי סולמות אנרגיה ודילול קוסמי, ומציעות רק רמזים עקיפים לדיסקרטיות.
אם נגלה דיסקרטיות, האם זה מאשר סימולציה? לא בהכרח. יקום מקוונטז עשוי להיות מציאות פיזיקלית עם מבנה דיסקרטי, לא חפץ חישובי. השערת הסימולציה דורשת הנחות נוספות (למשל, מציאות ברמה גבוהה יותר, כוונה חישובית), שפיזיקה לא יכולה לבדוק. גילוי פיקסלים בסולם פלנק יחולל מהפכה בפיזיקה, אך ישאיר את שאלת הסימולציה מטפיזית, שכן אנו מוגבלים לחוקים הפנימיים של המערכת. הגבול ההולוגרפי (10122 ביטים לעומת 10183 צמתים) מרמז על מסגרת חישובית סופית, אך זה עשוי לשקף מגבלה פיזיקלית, לא סימולציה.
סולם פלנק מרמז שמרחב-זמן עשוי להיות מקוונטז, תומך בהשערת הסימולציה שבה היקום הוא רשת חישובית עם רזולוציה של סולם פלנק. הגבול ההולוגרפי (10122 ביטים) מדגיש את היעילות של סימולציה כזו בהשוואה לרשת תלת-ממדית נאיבית (10183 צמתים). חקירת סולם זה נבלמת על ידי מחסום החור השחור, מנגנון צנזורה עצמית שבו המרחב-זמן מתעקם כדי להסתיר את מבנהו. עדשת-על מבוססת חלקיקים, בהשראת טכניקות אופטיות, היא מרתקת תיאורטית אך בלתי אפשרית עקב מגבלות אנרגיה, היעדר חומרים וכבידה קוונטית. סימנים עקיפים (למשל, הפרות לורנץ, אנומליות CMB) מציעים תקווה, אך אינם חד-משמעיים. גם אם נמצאת דיסקרטיות, ההבחנה בין יקום מסומלץ ליקום מקוונטז נותרת פילוסופית. הפיקסלים של סולם פלנק, אם קיימים, כנראה מחוץ להישג ידנו, אולי מתוכננים כך בכוונה.