ישראל מבצעת רצח עם 1. חוקים ותקנות בינלאומיים ישראל, באמצעות פעולותיהם של השרים בצלאל סמוטריץ', ישראל כץ, יואב גלנט, וכוחות הביטחון הישראליים (צה"ל), מפרה מספר חוקים ותקנות בינלאומיים על ידי חסימת הסיוע ההומניטרי לעזה. הפרות אלו כוללות:

אמנת ז'נבה הרביעית (1949), סעיף 33: אוסרת על ענישה קולקטיבית, אך המצור וחסימת הסיוע מענישים באופן קולקטיבי את האוכלוסייה האזרחית בעזה, כפי שאושר על ידי הוראתו של גלנט ל"מצור מלא" ב-9 באוקטובר 2023 והתחייבותו של סמוטריץ' ב-8 באפריל 2025 לחסום את כל הסיוע, כולל חיטה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL): לפי הפרוטוקול הנוסף הראשון (1977), סעיף 54, אסור להשתמש ברעב של אזרחים כשיטת לוחמה. אזהרת הרעב של ה-IPC ביוני 2024 והודאתו של כץ ב-16 באפריל 2025 על שימוש במניעת סיוע כ"כלי לחץ" נגד האוכלוסייה מפרים נורמה זו. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2417 (2018): מגנה את השימוש ברעב של אזרחים כנשק מלחמה וקוראת לגישה הומניטרית ללא הפרעה. המצור המתמשך של ישראל, שהוחמר במשך שבעה שבועות עד אפריל 2025, מפר בצורה בוטה את ההחלטה הזו. חוקת רומא (1998), סעיף 8(2)(ב)(xxv): פשעי מ חולמה כוללים הרעבה של אזרחים על ידי שלילת חפצים חיוניים להישרדותם. אכיפת המצור על ידי צה"ל, החוסמת מזון ואספקה רפואית, סותרת ישירות את הוראה זו. פעולות אלו מהוות יחד הפרה של החובות להגן על חיי אזרחים במהלך סכסוכים מזוינים, וחושפות את ישראל, שריה וצה"ל לאחריות משפטית.

1. Actus Reus ו-Mens Rea לרצח עם ההצהרות והפעולות של שרים אלו, בשילוב עם התנהלות צה"ל, מבססות הן את המעשה הפלילי והן את הכוונה הפלילית לרצח עם לפי סעיף II של אמנת האו"ם למניעת רצח עם (1948) וסעיף 6 של חוקת רומא:

מעשה פלילי: המעשה האסור לפי סעיף II(ג)—"הטלת תנאי חיים מחושבים במכוון על קבוצה כדי לגרום להשמדתה הפיזית, כולה או חלקה"—ברור. ה"מצור המלא" (גלנט, 2023), חסימת הסיוע הכוללת (סמוטריץ', 2025), ואכיפת המדיניות (כץ, 2025) הובילו לרעב, כאשר ה-IPC דיווחה על 495,000 תושבי עזה במצב של חוסר ביטחון תזונתי קטסטרופלי עד יוני 2024, משבר שככל הנראה החמיר עד אפריל 2025. הכיבוש וחסימת הסיוע של צה"ל, כפי שציין כץ, מטילים תנאים אלו ישירות על הפלסטינים כקבוצה לאומית. כוונה פלילית: הכוונה להשמיד, כולה או חלקה, מודגמת על ידי הרטוריקה והמדיניות של השרים. ההצהרה המבזה של גלנט על "חיות אנושיות" (2023), הצדקתו של סמוטריץ' להרעיב שני מיליון תושבי עזה כ"מוסרית" (5 באוגוסט 2024), וניסוחו של כץ את חסימת הסיוע כטקטיקת לחץ מכוונת (2025) חושפים כוונה מחושבת למקד את האוכלוסייה הפלסטינית, ולא רק את חמאס. עקביות זו בין שלושה בכירים במשך 18 חודשים מרמזת על מדיניות רצח עם מתוזמרת על ידי המדינה. המילוי הכפול הזה של המעשה הפלילי והכוונה הפלילית מספק בסיס משפטי חזק להאשמת ישראל ואותם פקידים ברצח עם.

1. אחריות להגן (R2P) דורשת פעולה האחריות להגן (R2P), המעוגנת ב*אמנת האו"ם (תוצאות פסגת העולם 2005, פסקאות 138-139)*, ב-IHL ובמשפט הבינלאומי, מחייבת את האו"ם ואת המדינות היחידות לפעול כאשר אוכלוסייה נתקלת ברצח עם, פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות. מסגרת ה-R2P דורשת:

מניעה ותגובה: המצור של ישראל והרעב הנובע ממנו מהווים טריגר ברור ל-R2P. האו"ם והמדינות חייבות להשתמש בסנקציות, לחץ דיפלומטי, ובמידת הצורך, פעולה צבאית כדי להגן על האזרחים בעזה, שכן הממשלה נכשלה באופן ברור בכך. בסיס משפטי: ה-IHL ואמנת האו"ם (סעיף 39) מסמיכים לפעולה קולקטיבית לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים כאשר מתרחשות זוועות. האסון ההומניטרי בעזה, עם סגירת בתי חולים ורעב נרחב, דורש התערבות מיידית למניעת אובדן חיים נוסף. אי פעולה מפר את המחויבות הגלובלית ל-R2P, ומטיל את האחריות להגן על האזרחים הפלסטינים על הקהילה הבינלאומית.

1. צעדים זמניים של בית הדין הבינלאומי לצדק וחובת מועצת הביטחון/האספה הכללית בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) הוציא צעדים זמניים ב-26 בינואר 2024, וצווים נוספים ב-2024, המחייבים את ישראל למנוע רצח עם בעזה, כולל הבטחת גישה לסיוע הומניטרי. אי הציות של ישראל, כפי שמוכח בהצהרות השרים והמצור המתמשך של צה"ל, מהווה הפרה ישירה. לפי אמנת האו"ם (סעיף 94(2)), מועצת הביטחון של האו"ם (UNSC) מחויבת לאכוף את החלטות ה-ICJ. עם זאת, אם וטו של ארה"ב משתק את ה-UNSC, החלטה 377A(V) ("מאוחדים למען השלום") מעבירה אחריות זו לאספה הכללית של האו"ם (UNGA). מסגרת משפטית זו מחייבת פעולה כדי לכפות על ישראל לציית לחוק הבינלאומי.

2. תפקיד דחוף של האספה הכללית תחת ES-10 האספה הכללית חייבת להתכנס בדחיפות תחת המושב המיוחד החירום ה-10 (ES-10), שבו ההחלטה 377 כבר קיימת, כדי להמליץ על צעדים להגנה על אזרחי עזה ולמנוע שואה. הרעב המחמיר, כאשר ארגונים לא ממשלתיים מכריזים על אסון מעשה ידי אדם, משקף זוועות היסטוריות, ומחייב פעולה נחרצת. האספה הכללית צריכה להטיל סנקציות על ישראל, לנתק קשרים דיפלומטיים עם פקידים מפרים, ולאשר קואליציה של מדינות מוכנות להשתמש בכוח צבאי במידת הצורך כדי להבטיח משלוח סיוע ולהפסיק את רצח העם, תוך מילוי המנדט שלה לשמור על השלום ולהגן על זכויות האדם.

3. צווי מעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי לסמוטריץ' וכץ בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) הוציא צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט ב-21 בנובמבר 2024, בגין פשעי מלחמה, כולל "רעב כשיטת לוחמה". לאור הכוונה והמעשים הזהים של סמוטריץ' וכץ לרצח עם—חסימת סיוע במטרה להשמיד את הפלסטינים—ה-ICC חייב להוציא בדחיפות צווי מעצר נגדם. הצהרותיהם הפומביות והרעב שנוצר כתוצאה מכך מספקים ראיות מספיקות לפי סעיף 6 של חוקת רומא, ומבטיחים אחריות לצד שותפיהם לפשע.

סיכום הקהילה הבינלאומית לא יכולה להישאר אדישה. ההפרות של ישראל, הכוונה לרצח עם של השרים, והפעולות של צה"ל דורשים אכיפה של מועצת הביטחון של צעדי ה-ICJ, פעולה של האספה הכללית תחת ES-10, ותביעה של סמוטריץ' וכץ על ידי ה-ICC כדי למנוע אסון שניתן למנוע.